אורות ירוקים זעירים בקצוותיהם, יריעות מפרש פרושות מסביב לחלליתם, מקיפים אותה כעלי שושנה ברדיוס של כמה מאות מטרים לכל כיוון. במרכז הקורה יש מוט ארוך אשר אליו קשורות היריעות. ירון ולין מתקדמים לאורך המוט הארוך. בסוף המוט, כמאתיים מטרים מספינתם, יש בימת עגינה קטנה. ירון קושר את עצמו ומתיישב על אחד מארבעת הכיסאות, שבבימת העגינה. אח"כ הוא עוזר ללין להתיישב ולעגן את עצמה. דוממים יושבים השניים בקצה המפרש, היקום כולו נפרש לפניהם כשחלליתם מזדקרת מאחוריהם בצבע לבנבן, כעולה מתוך ים הגלים השחור. לאחר שתיקה ארוכה שואל ירון.
ירון
על מה את חושבת?
לין
אני חושבת שאבותינו מלפני מאה שנים, אלה ששלחו אותנו לחלל, יכולים היום להיות גאים בנו.
ירון מפנה את עצמו מול לין. הוא מלטף בכפפת ידו את קסדתה.
ירון
לין, אני אוהב אותך.
לין
החזרת לי את הטעם לחיים.
ירון
ואני רוצה לעשות לך ילד.
לין מחייכת אליו.
לין
כבר עשית, ירון. אני בהריון.
אור הכוכבים כולו נשקף על קסדתה אך דומה שעיניה הם אלה שזוהרים יותר מכל הכוכבים גם יחד.
FADE OUT