ורדה אוחזת בראשו של רמי ומדביקה לו בהפתעה נשיקה עזה על לחיו. רמי, המום משהו, הולך לכיוון המחסן ונעלם. ורדה קוראת אחריו.
ורדה (משועשעת)
ביי, נתראה בחדר האוכל… ואולי גם בעוד מקומות…
פנים. חדרו של ירון – לילה
חשיכה. נשימה מהירה של כלב, מגע חמים ורטוב על לחיו. ירון מקיץ בבהלה והודף מעליו את הגוש הפרוותי שנצמד ללחיו. הוא מזדקף במיטה בבת אחת ושומע צהלת צחוק מוכרת. מיסטר הייד, הכלב השחור, מתנשף מעליו ומביט בו בעיניים לחות. מאחוריו עומד ד"ר ג'אקל.
ירון
מיסטר הייד?
מיסטר הייד
כן, זה השם שלי.
ירון מפשיר. הוא צוחק ומחבק את הכלב.
ד"ר ג'אקל
רמי!
מיסטר הייד
זה לא רמי, זה ירון, אתה לא רואה?
ד"ר ג'אקל
ירון? רגע אחד, ירון? אל תכבה אותנו שוב, לעולם!
ירון מתעורר בפתאומיות מהחלום ומתיישב במיטתו, עדיין חשוך. הוא משפשף את עיניו.