אריה
אני חייב, אני המפקד.
וורדה כמעט בוכה.
וורדה
אל תלך… בבקשה.
אריה מחבק אותה בזרועותיו, נושק לה בעדינות על לחיה.
אריה
לכל אחד מאתנו יש את הגורל שלו.
פנינה מצטרפת לאריה בלכתם למעלית.
פנים. יציאה ממעלית לתוך אולם קומת הביניים – לילה
דלת המעלית נפתחת, אריה ופנינה יוצאים מהמעלית, חוצים את בית הקברות, אולם הכדורסל ומגיעים לפתח חדר הישיבות. מצלמת מחשב הכניסה פותח את הדלת כל פעם עבור איש אחד בלבד. אריה נכנס ראשון, פנינה נבלעת אחריו מאחורי הדלת.
פנים. אולם הישיבות – לילה
אריה ופנינה נכנסים לחדר. לחדר יש שני פתחים, אחד מכל כיוון. במרכזו שולחן ישיבות ענק עם כעשרים כורסאות ישיבה צהובות נוחות. מסך טלוויזיה ענקי בקצה החדר ועל התקרה מכשירים להקרנת הולוגרמות. על קיר אחר מוצבת תמונת קיר גדולה של המזרח התיכון עם מיקוד על מדינת ישראל. כמו כן יש במקום חלון פנורמי גדול דרכו אפשר לצפות בחלל העמוק והאפל. עלי ועוזרו כבר ישובים בכיסאות שמולם.
מערכת המיזוג עובדת חזק ומקפיאה את פנינה. מתח רב עומד בחלל האוויר בין שני המנהיגים ולאור מאורעות היום, זה כלל לא מפליא. הם יושבים זה מול זה בלא ללחוץ ידיים.
עלי (המפקד של הפלשתינאים)
ברצוני לדעת האם ההסכם בינינו עדיין תקף.
אריה (בכעס)
איזה הסכם?