שקופית: ישראל, ירושלים 2050.
חוץ. רחבת מופעים ענקית באתר צוות החלל הישראלי – יום
פועלים רבים עסוקים בהשלמת הכנת יציעים מסביב לרחבת המופעים הענקית. אחדים מהם מקימים רעש עת הם מכים בפטישיהם מכות אחרונות על לוחות העצים המרכיבים את היציעים. בתחתית הרחבה פוסעים כמה עשרות שוטרים בתרגילי סדר כשמפקדם, עטור שפם עבה ובולט (כמו של אמיר פרץ) צורח להם את הפקודות. מצידה המרוחק של החצר עומדת על הבמה מקהלה של נערים ונערות ומנצחת עצבנית צורחת לעבר המקהלה, זיעה על השפה העליונה שלה, וכתמי זיעה גדולים בבתי שחיה, מנסה להחזיר את האנשים לתלם.
מנצחת (מתוסכלת)
אתם ממש לא מרוכזים היום. בבקשה לשיר שוב את השיר מהתחלה!
היא מתרכזת רגע במערכת הסטריאו הניידת עד שהמנגינה הצורמת יוצאת שוב מהרמקולים הקטנים מידי.
שיר של הגבעתרון:
מה שהיה היה
היא מרימה את ידיה וכשהיא מסמנת, מתחילה המקהלה לשיר שוב, לצלילי דפיקות הפטישים בצד השני של המגרש וכשברקע צרחותיו של מפקד המסדר. השמש מכה במנצחת העומדת חשופה בשמש בעוד שהמקהלה שלה מוסתרת מתחת לצל של הסככה שמעל הבמה הענקית. המוסיקה נחלשת. למעלה על אחד היציעים יושבים. משתרעים שני כלבי לברדור, האחד שחור והשני לבן ומביטים בכיכר כולה. לשונם גולשת מפיהם והם מתנשמים בכבדות מפאת החמסין. סביב צווארם כרוכה חגורה מתכתית הדוקה ובמרכזה נורית קטנה. הם משוחחים ביניהם ברצינות תהומית. מיסטר הייד (הכלב השחור) מסתכל זווית אלכסונית של הבמה.
מיסטר הייד (כלב שחור)
המקהלה לא מרוכזת היום.
ד"ר ג'אקל (כלב לבן)
בטח, כי המנצחת לא מנצחת אלא מפסידה.