פרופסור לוי (נאנח בהתנצלות)
בשלב ראשון מדובר על כמה חודשים, אבל אין לי מושג מה יחליטו בהמשך.
יעקב סוגר בהפגנתיות את הספר. הוא נועץ מבטו בפרופסור לוי שממהר להשפיל את עיניו.
יעקב (בארסיות)
הטיפשים לעולם לא ילמדו. הם ינצלו את טוב ליבם של החוצנים ורק כשהעניינים יחזרו להיות גרועים כמו קודם וחסרי תקווה, רק אז, הם יחזרו לשקול את ההצעה שניתנה להם.
יעקב מרוגז אך משלים עם גורלו, נכנס לחדרו, ניגש למיטתו. פרופסור לוי מתעכב מס' שניות ואח"כ הוא נעלם מקיר הזכוכית. יעקב נשכב במיטה ליד רחל הישנה ועוצם את עיניו.
חוץ/שעת שקיעה/נוף ירושלים באור כתום סגלגל של שקיעה, ממעוף הציפור על רקע השקיעה
יעקב (VOICE OVER)
מצאתי את עצמי מחוץ לגבולות המכון.
יעקב הולך בין אנשים ההולכים כשיכורים ברחוב באוויר הצלול. איש לא רואה אותו או מתייחס אליו. אט אט הוא מתחיל לצוף כלפי מעלה, מתרחק מהאנשים שלמטה, עף לעבר שמיה של ירושלים כציפור.
יעקב (VOICE OVER)
נשמתי לרווחה את האוויר הצלול. ממעופי הבטתי בירושלים השוקעת באור הנפלא המיוחד רק לה. מראה שזכינו לראות רק בצילומי המוזיאונים, של ירושלים מהמאה שעברה. ראיתי את היערות שמסביב, את בית הקברות הענק, את השיכונים הלבנים, האפורים, הצהבהבים, את הרכסים ואת הר הבית על חומותיו הנפלאות.