אשה
בואי. נאחר לטיסה.
הבת ויעקב עדיין חבוקים. האישה מושכת את הבת בידה, כמעט באלימות. הבת נגררת בעקבות אמה שלוקחת את מזוודתה ויורדת במדרגות הבית, מבטה עדיין נעוץ ביעקב בבכי.
בת (בקול שבור)
שלום אבא.
חדר המדרגות נותר ריק באור החיוור של הניאון.
END FLASH BACK
יעקב (VOICE OVER)
שוב לא שמעתי מהן. לא טלפון, אפילו לא תמונה. הכלבה נסעה לאוסטרליה, ולקחה איתה את ילדתנו היחידה. היא הכירה אותי כדי לדעת שלא יהיה בי הכוחות הנפשיים להילחם איתה על אחזקת הילדה. כתובת הדואר האלקטרוני שלהן בוטלה וגם דואר רגיל ששלחתי חזר בחותמת 'כתובת לא ידועה'.
חוץ/לילה/רחוב
יעקב ממשיך לסמטה אחרת. קבוצה קטנה אחרת של זקנים מצד שני של הרחוב. אחד הזקנים הולך על המדרכה ממול הלוך ושוב, כדי לחמם את עצמו.כאשר יעקב חולף על פניו הוא מושיט את ידו בתגובה רפלקסיבית כמעט לכיסו ושולף משם מטבע או שניים במטרה לתת לזקן חסר הבית וחסר השיניים העומד מולו נדבה. ידו נשארת תלויה באוויר כי הזקן מגחך לעברו של יעקב בפה חסר שיניים וחוזר לחבריו הזקנים העומדים סביב החבית הבוערת, הזקנים מתבדחים זה עם בשפה לא מובנת וניתן להבין שהם משועשעים. יעקב מושך בכתפיו וממשיך בדרכו.