מטמורפוזה – דף 94

 

 

פרופסור (מכחכח בגרונו)

יש להבין את התנהגות ההמונים. העולם על סף כליון. האנשים ברחוב מיואשים. הם חולים והם מפחדים. אין אף אחד שיכול להבטיח לאזרח הפשוט שהוא וילדיו ישרדו מחר בבוקר. אין ספק שהדבר מביא למעין תחושה של "יום הדין הקרב". מכאן גם הגידול המדהים במעשי הוונדליזם שהאירוע בבית החולים היווה להם רק זרז. האנשים רצו לצאת לרחובות, הם רק היו זקוקים לסיבה וכשזה קרה, פרץ הדבר במלוא עוזו. אני צופה עוד אירועים דומים במקומות אחרים בארץ ובחו"ל ובהיקפים הולכים וגדלים.

 

חוץ/לילה/חזית מחלקת הילדים

שני שומרים יושבים על כסאות בפתח המחלקה השקטה. האחד שוטר, השני איש בחליפת אב"כ. הוא עדיין בחליפת האב"כ אבל מסכת האב"כ שלו למרגלות הכסא עליו הוא יושב. במרחק מטרים ספורים מהם, גדר זמנית המכוסה בסרטי אזהרה צהובים. השוטר מצית סיגריה ומוסר אותה לאיש האב"כ. מתוך האפלה מופיעה דמותו של יעקב. הוא פוסע בין שניהם ונכנס למחלקה בלי שהם מודעים לנוכחותו.

 

פנים/לילה/מחלקת הילדים

יעקב מחליק בדממה במחלקה לאורך המסדרון. הורים מיואשים יושבים משני צידי הפרוזדור, נשענים בגבם על הקיר. מיטות הילדים מפוזרות לאורך המסדרון. יעקב משוטט על פני המסדרון והחדרים. הורים ישנים לצד ילדיהם. אחרים יושבים בדממה, מותשים. יעקב עובר בין המיטות כרוח, מתעכב ליד כל מיטה, קורא את הכתוב בתיקי החולים המוצמדים לכל מיטה. איש לא מבחין בו. יעקב רואה את שושי האחות הראשית עומדת אליו בגבה ומתקרב אליה.

 

יעקב (בחיבה)

  שושקה.

 

אחות ראשית (בהפתעה)

  יעקב!

 

שיתוף:

ניווט מהיר

נוספה אופציה של סרטים בתפריט העליון של אתר התסריטים שלי.

הסרט "השיבה" מוצג (במקביל לפרסום התסריט)
דילוג לתוכן