הוא מנגב את ידיו ופיו במפית ומשליך אותה על השולחן תוך שהוא מגיע להחלטות.
יעקב
שימי את מסיכת הפנים שלך. אנחנו חוזרים.
יעקב מתרומם מכיסאו. רחל קמה גם היא. ניכר על פניה שהיא נסערת.
יעקב (לרחל בשקט)
חכי לי בפתח המסעדה בחוץ.
רחל יוצאת בשקט מהמסעדה ואילו יעקב ניגש ועומד מאחורי גבם של שני השוטרים שהתיישבו על הבר. הוא מגיש מעליהם את המקלון לבעל המסעדה.
יעקב
חשבון בבקשה.
על מסך הטלוויזיה מול השוטרים ומעל ראשו של הקופאי, כתבת טלוויזיה עומדת על הדשא ומדברת כשברקע המחלקה של יעקב בבית חולים. הטלוויזיה ללא קול לחלוטין כדי לא להפריע למנוחת הסועדים.
שוטר (לחברו בציניות)
ראית איזה טירוף? הקפיצו את כולם, חיילים סורקים את רחובות בית החולים רגלית. ומה? זה אפילו לא פיגוע טרור. סתם רודפים אחרי מישהי. משהו ביולוגי. לא מסרו יותר מידי פרטים.
על מסך הטלוויזיה מופיעות תמונות יעקב ורחל. יעקב הנדהם ממהר לשים את מסיכת הנשימה על פניו בדיוק כשאחד השוטרים מסתובב ממקום ישיבתו אחורנית. הוא מעיף מבט לעבר יעקב אך אינו מזהה את האיש העומד מאחוריו. שנייה לאחר מכן השוטר מסובב שוב את ראשו וחוזר להתעסק עם האוכל שבצלחתו.