יעקב
אני לא מבין למה את מסתירה ממני דברים, אני רק רוצה שתבטיחי לי שלא תברחי באמצע כמו שהסתלקת מאיכילוב. אני לא אוהב לעשות חצי עבודה.
רחל עונה לו, כפופה, מוסתרת מאחורי ידיה המונחות מעל עיניה. רועדת בכל גופה.
רחל
איך אתה יכול לדבר ככה? הרי אני באתי אליך.
רחל מושכת באפה.
יעקב (תוהה מבלי לקבל תשובה)
עדיין לא הסברת לי למה חיפשת דווקא אותי מבין כל רופאי הילדים? כיצד איתרת אותי? מי סיפר לך עלי? ולמה דווקא בירושלים? אין מספיק רופאי ילדים טובים בתל אביב?
רחל (מתחננת)
תן לי עוד יום אחד, עוד יממה אחת ותדע הכול.
רחל מזדקפת ועומדת לידו. הוא עומד שם מתלבט. לפתע, בפראות הוא לופת אותה וגורר אותה למול הראי שבפינת החדר. הוא מדליק את האור שמעל הראי ותוחב את פניה קרוב למשטח הזכוכית. בידו הוא מחזיק בתמונה שלה. הוא מציג לה תמונה בשחור לבן שבו היא נראית נורא, כתמים כהים על פניה והיא נראית זקנה בעשרים שנים. יעקב לא חס עליה.
יעקב
איך קורה שאת נראית כאן פצצת בריאות בעוד שרק לפני יומיים, את נראית במצלמות האבטחה של בית החולים אישה מותשת וחולנית על סף התפרקות?