זקן א' (בחום אבל ברשמיות)
יעקב ורחל אהובינו, אין ספק שאתם נשמות אצילות. מי כמוכם ראוי לזכות בכבוד להיות הראשונים לקבל את אהבתנו. אתם תגלו בימים הקרובים כי יש ביכולתכם לעזוב את גופכם ולשהות בכל מקום בו תרצו לשהות. בכל פעם שתרצו, עצמו את עיניכם ובקרו בכל המקומות שתמיד רציתם או חלמתם לבקר בהם, לדבר עם כל האנשים שחפצתם לדבר עימם, ולהיראות או לא להיראות כמידת רצונכם.
זקן ב'
זהו פיצוי קטן עבור אמונתכם בנו ובמטרתנו המשותפת ועבור הסבל אותו אתם עומדים לעבור. אין לכם מה לדאוג, מדינתכם תספק לכם את כל צרכיכם ובמיוחד לתומר שיגדל להיות ממציא ופורץ דרך של טכנולוגיות חדשות. גם שאר ילדכם בעתיד, יובילו הלאה את האנושות לעתיד לבוא. אתם מבורכים.
יעקב מתקשה לעכל את הבשורה. הזקנים ניגשים אליו ומחבקים אותו בפעם האחרונה. אחר כך הם נפרדים באותו אופן מרחל. או אז זקן א' חולץ את נעליו ושופך מתוכם חול. הזקן השני מחרה אחריו.
זקן ב' (מחייך)
הבאנו למחלקה הלבנה והמצוחצחת הזאת קצת בוץ בנעלינו. מדובר בחול קדוש ממולדתנו הרחוקה, מאות מיליוני שנות אור מכאן. אנו מפזרים מעט ממנו במקום כלאכם כדי שרוחנו תשרה עמכם תמיד.
דמעות זולגות מעיניה של רחל. הזקנים נועלים את נעליהם המרופטות שוב.
זקן א'
אנו לעולם לא עוזבים את אנשינו או שוכחים אותם. ביום שבו נשוב ונתאחד באופן רשמי עם האנושות, נחזור שנינו באופן אישי כדי לשחרר אתכם מן הכלא.