שתיקה משתררת ביניהם.
אחות ראשית (לפתע)
היא נראית לי אישה מיוחדת במינה. אמיצה מאוד. אני מאושרת שזכית לאהבה שכזאת. ואתה, יעקב שלי, אתה זקוק מאוד מאוד לאהבה!
יעקב
כל מה שתשמעי עלי, עלינו, אל תאמיני. הדברים המתרחשים הם הרבה יותר גדולים ממה שמוצגים אולם 'הם' לא מסוגלים לעכל אותם.
אחות ראשית
תמיד האמנתי בך, יעקב. גם בעתיד אאמין.
יעקב שולח לה נשיקת אוויר ומתפוגג מהחדר. האחות הראשית ממהרת לצאת וללוות את יציאתו בעיניה אולם כשהיא יוצאת, שנייה אחר כך, הוא נעלם. היא ממהרת לפתח המחלקה אולם לא רואה אותו. אחר כך היא חוזרת ועוברת שוב על חדרי המחלקה אולם ללא הועיל. יעקב נעלם.
חוץ/יום/חזית בית חולים איכילוב
תמונה של שער בית החולים עם שלט גדול "בית החולים תל אביב" ומאחוריו מבט פנוראמי של גורדי השחקים של איכילוב.
פנים/יום/חדר המנהל בבית חולים איכילוב
חדר גדול. המנהל עומד בצד אחד של החדר, ליד החלון, ד"ר ישראל עומד נזוף לפני השולחן הגדול.
מנהל בית החולים (צורח)
איזה שד נכנס בך לרוץ לטלוויזיה להגן על רופא מבית חולים אחר בכלל?
ד"ר ישראל (מתגונן בקור רוח)
הכבוד המקצועי שלי.