זקן ב'(בקריצה)
אלא אם יקרו מאורעות דרמטיים אחרים, שיחישו את הוצאתכם מהכלא.
יעקב מוריד את פניו לרצפה ביגון. מביט בחול. כשהוא זוקף שוב את ראשו, לאחר מספר שניות, הזקנים כבר אינם. רק שלוליות הבוץ שנעליהם נשארות על הרצפה. יעקב שם לב כי רגליו ורגליה של רחל מתבוססות בבוץ, משאירות את טביעתן על החול. עשן קל עולה מכפות רגליהם של יעקב ורחל אולם הם לא מרגיש שום כאב או תחושה זרה. בחשכה שעיניהם כבר התרגלו אליה, הם מתיישבים שוב על יצועם. יעקב ורחל מנערים בידיהם את החול מעל כפות רגליהם ואז זוחלים שוב ליצועם, מתכסים בשמיכה. זמן רב הם שוכבים חבוקים בדממה, עיניהם פקוחות לעבר התקרה השחורה, מוחם מוצף במחשבות וברגשות וליבם כאב הפרידה, כך עד שאור השחר עולה. רק אז נרדמים השניים.
פנים/בוקר/מכון
קול צרצור חד וקולות צורמים ברמקול מעירים את רחל ואת יעקב. פרופסור לוי, עוזרו הענק המשופם ועוד כמה, כבר עומדים מעליהם בחדר הישיבות.
פרופסור לוי
בוקר טוב לכם.
יעקב שכמעט לא ישן, קם ראשון ופוקח את עיניו הנפוחות מעייפות.
העוזר המשופם של פרופסור לוי (מבודח)
אני שם לב שהסתובבת הלילה הרבה יעקב. אפוא לעזאזל היית? על חוף הים?
קולות צחוק של אנשי צוותו האחרים של פרופסור לוי נשמעים מבעד לרמקול.
פרופסור לוי נשאר בפנים רציניות.