זקן א' (מדבר בעודו הולך חבוק עם יעקב)
אני חושש שאחת התוצאות הטרגיות של הפגישה הלילה תהיה שאתם ובעתיד גם שאר ילדיכם, תחיו בתוך בית סוהר. המקום הזה ייהפך לכלא שלכם. אתם מטילים עליהם אימה בגלל השינויים הגנטיים שעברתם. אמנם, איש לא יתאנה לכם, יסופקו לכם כל הצרכים של הגוף והשכל אולם יימנע מימכם לצאת מכאן לשנים רבות.
יעקב מרכין את ראשו בייאוש. ידו של הזקן ההולך עימו בוערת על כתפו והוא מרגיש את זרם האנרגיה האדיר הנמשך כמגנט לתוך גופו מבעד לכותונת החולה שלו. ריח חריכה ומעט עשן עולים מן הבד במקום בו ידו של הזקן נוגעת ביעקב.
זקן ב' (מדבר בעודו חבוק עם רחל)
צר לנו כי אתם, החלוצים הראשונים של הגזע החדש המשותף לנו ולכם, מוצאים את עצמכם בבית הכלא לשנים הבאות. בני אדם בקטנוניותם הרבה מחזיקים אתכם על תקן מפלצות במקום להעניק לכם חיי שלווה, כבוד ואהבה המגיעים לכל אחד. אתם תשתחררו רק כאשר האנושות תהיה מוכנה יותר.
יעקב (מגמגם)
איך תעזרו לאנושות לעבור את עשרים השנים הקרובות?
זקן א'
העובדה הפשוטה היא שאין לשני הגזעים, שלנו ושלכם, כל ברירה אחרת. לא יארך זמן רב והאנושות תפנים את העובדה שבלעדינו היא לא תשרוד.
יעקב המום מן המידע שקיבל, נראה מכונס בעצמו, מדוכא, תחת עול המידע הקודר שקיבל. הזקנים מתנתקים מיעקב ורחל. ונעמדים מולם.