רחל משכיבה את תומר שוב, מהדקת ומכסה אותו בשמיכה, מנשקת אותו פעם אחרונה. יעקב מגיח מצידה השני של המיטה ומלטף את לחיו של תומר בחיבה. הוא שולף את המקלון שלו ומציץ לגרונו של הילד, רופא נשאר רופא.
הם פורשים מהחדר ועוברים לחדר השני. החדר ערום כמעט לגמרי, קירות לבנים בוהקים מאור הפלואורסנט. בפינת החדר הרחוקה, מקלחת קטנה וערומה מנירוסטה. לידה כיור קטן. קיר מגן נייד מבדיל בין המקלחת והכיור לבין שאר החדר. שתי מיטות צבאיות צרות על כל אחת מהן שתי שמיכות. שתי מגבות של בית חולים לכל אחד מהם. על אחד הקירות תלוי מסך טלוויזיה שטוח, כמו איזו תמונה. יעקב מקרב את שתי המיטות. הוא מוצא מתג לכיבוי אור הפלואורסנט בקיר אולם המתג לא עובד. הם כה תשושים עד כי הם נשכבים לישון בבגדיהם, מכסים עצמם בשמיכות, בחדר הממוזג והקר תמידית. הם מתחבקים ומתנשקים עד שנרדמים לשינה חטופה וקצרה. האור הלבן ממשיך לבהות בהם באכזריות.
מסך שחור.
פנים/יום/מכון
רעש צורמני של רמקול.
פרופסור לוי (בחגיגיות)
בוקר טוב, יעקב ורחל.
יעקב פוקח את עיניו ראשון. הוא קם בכבדות מהמיטה. הוא מתיישב ומשפשף את עיניו הטרוטות.
פרופסור לוי
אתן לכם כמה דקות להתארגן ולהתעורר. הכנסתי לכם לאולם הכניסה משחה ומברשות שיניים. בהמשך הבוקר אביא לכם עוד דברים שתצטרכו כמו לבנים ובגדים נקיים.
רחל (צוחקת בציניות)
בגדי משוגעים?