פנים/לילה/מכון רפואי
מכון בעל קירות לבנים בוהקים ואור תמיד, כדוגמת מוסדות לחולי נפש. רחל ויעקב נכנסים לאגף, דלת כבדה נטרקת אחריהם ונקישות מנעול חדות בדלת. האגף מורכב מאולם כניסה קטן שצידו האחד הוא קיר זכוכית ענק ומאחוריו, גבוה יותר, אולם ישיבות ריק. ממול, יש באולם פתחים לשני חדרים קטנים נוספים, הסגורים בדלתות ברזל כבדות כיאה לדלתות החדרים בבית חולים לחולי נפש מסוכנים. דלת אחד החדרים פתוחה. שם מגלים השניים את תומר הישן במיטה של בית החולים. רחל רצה אליו ומחבקת אותו, מעוררת אותו משנתו. מנומנם הוא מקיף בידיו את צווארה.
תומר (בעיניים נפוחות מעייפות)
אימא.
יעקב עומד ומחייך מאחורי רחל.
יעקב
אני רואה שאתה מרגיש היום הרבה יותר טוב.
תומר (מפהק)
כן. פעם ראשונה שאני נושם ופחות כואב לי.
יעקב (מאושר)
יופי תומר.
רחל מסתערת בנשיקות עזות על פניו של תומר ובוכה בהתרגשות. אחר כך היא לא שוכחת את יעקב, היא מסתובבת אליו בשמחה גלויה ומנשקת אותו בלהט.
תומר
אימא, יעקב הוא החבר שלך?
רחל מסתכלת בתומר בעיניים בורקות, מרוצה ממצב בריאותו. אחר כך מעיפה עיניה לעבר יעקב הנבוך, בוחנת את תגובתו.