יעקב
אלה תמונות שלך ושל תומר.
דממה עת רחל תוקעת את מבטה בתמונות ומפחדת להרים את ראשה לעבר יעקב. במאמץ עילאי היא אוחזת בתמונות ומביטה בהם באדיקות.
רחל (במאמץ נפשי,בלי להסתכל בפניו של יעקב)
יעקב, תן בי אימון. כל השאלות שלך ייפתרו בהקדם. אני יודעת שאתה לא יודע מה לחשוב עלי, אולי אני נראית כשקרנית אך זה לא כך.
כשהיא גומרת לדבר, היא נועצת את עיניה בפתאומיות ביעקב. הוא מצידו מתחיל ללכת ימינה ושמאלה בסלון הצר, מתוך מבוכה ותסכול. לאחר כמה שניות הוא אוסף את עצמו ומדבר בנחרצות.
יעקב
כשיצאת מהבית חולים תומר היה מת. אני לא ממש מתפלא איך הצלחת להוציא את גופתו החוצה, בבלגן שקיים היום בבתי החולים. אני רק רוצה להבין מה קרה וכיצד בנך שב לחיים.
רחל מתחילה לבכות.
רחל
אתה תדע כל מה שצריך לדעת יותר מהר ממה שאתה חושב. תן בי אימון, רק עוד קצת.
יעקב נועץ את מבטו ברחל המתייפחת. היא יושבת לצידו על הספה, גבה כפוף, כפות ידיה מכסות את פניה ומצחה המקומט והיא רועדת כולה בבכי חרישי. יעקב מאוכזב קשות מתגובתה של רחל. כעס ניצת בו. הוא מפנה לה את גבו, מדבר אל הקיר שממולה בתסכול, תוך שידיו נעות בתזזיתיות, מעידות על תסכולו הרב.