פנים/לילה/מסדרון בית חולים
המסדרון והחדרים כבר חשוכים ורק הפרוזדור מאיר באור חלש. אחות טרודה נכנסת לחדרי החולים מידי פעם וחוזרת למסדרון. הילדים שוכבים במיטות הצפופות בחדרים ובמסדרון, רובם כבר ישנים, חלקם עם עיניים פקוחות. קולות שיעול נשמעים מפעם לפעם, אנחות ילדים ומלמול מרגיע של הורים מותשים. אחדים מהם מחוברים לאינפוזיה, אחדים עם מסכות חמצן. פה ושם הורה דואג, שוכב על מזרון לצד מיטת ילדו או יושב לידו.
כותרות הסרט "מטמורפוזה"
שלטים תלויים לאורך החדרים שבמסדרון המחלקה. "ד'ר יעקב חרמש", "מטבח", "חדר 1", "חדר 2", "חדר 3", "חדר 4", "חדר כביסה", "חדר רופאים", "מחסן", כל אלה מתחלפים תוך כדי תנועה איטית לכותרות הסרט.
פנים/לילה/מסדרון בית חולים-מחלקת ילדים
מבעד למסדרון רואים דלת פתוחה ואת ד"ר יעקב קם מכיסאו. הוא נראה סחוט לאחר משמרת ארוכה מאוד. הוא מוריד את חלוק הרופאים מעליו ומטיל אותו על הכסא. לובש את מעילו ונוטל את מטרייתו. יעקב פוסע לאורך המסדרון בדרכו החוצה. בדרך הוא מנופף קלות בידו לשלום מבלי להתעכב לאחות טרודה.
יעקב (VOICE OVER)
זה היה אחד מאותם לילות קודרים וקרים, המחלקה הייתה שקטה בסופו של יום מטורף. היום איבדתי שני ילדים וכנראה מחר אאבד עוד אחד. ידעתי כי אין הרבה מה לעשות. השחפת, הברונכיט והשפעת חזרו בחצי השני של המאה העשרים ואחת, תוקפניים וקטלניים מבעבר. שוב לילה, ושוב המועקה הזאת בחזה.
חוץ/לילה/חזית בית חולים-מחלקת ילדים
יעקב נעמד בחזית מחלקת הילדים. אור נורות הרחוב הרחוקות מאיר חלושות את פניו. קר בחוץ והבל בוקע מפיו. הוא חובש את מסיכת הנשימה על פניו. בחוץ כבר לילה. יורדים זרזיפי גשם וקר. הוא משתהה לנוכח הלילה.