רייש-אלף הילד
אימא, לאן הם לוקחים אותנו?
אימא של רייש אלף
רייש-אלף, הם לוקחים אותנו למקום בו יש עדיין אור. אני מקווה שיהיה לנו טוב יותר במקום החדש.
הרכבת מגיעה אל הרציף. אלפי אנשים נדחקים כדי לעלות עליה.
הכרוז (של הרכבת)
נא לא לדחוף, יש מקום לכולכם.
אימא של רייש-אלף
אל תעזוב את היד שלי. אתה תלך לאיבוד בטירוף הזה.
רייש-אלף
כן, אימא.
END FLASH BACK
חוץ. באפילה שבחוץ – מוקדם בבוקר
רייש-אלף מתעורר לאחר שינה בת כמה שעות. כשהוא מתעורר נדמה לו שהחשיכה חיוורת מעט יותר. הוא מסתכל לשמים. הוא מגלה שיש בקע בעננים השחורים הכבדים, סדק צר בין העננים.
הוא יושב כמכושף ומסתכל לעבר השמיים. השחר עולה וחריץ האור החיוור מתחיל לחדור אל בינות העננים השחורים. הסדק הצר בשמים נעשה בהיר ככל שהזמן מתקדם והשחר הופך לבוקר. הוא קם ממקומו, אוחז באחד מקביו. כובע הלבד שלו נשאר מוטל היכן שהוא ישן בלילה. צללית של נחל יורדת במרחק של כמאה מטרים ממנו. עתה הוא גם שומע בבירור את רעש המים הזורמים בנחל. אור היום מתגבר אולם זה רק לקטע קטן זה של הנוף, הארץ עצמה נותרת באפילה.
כמה עצים מתים יבשים, בני כמה עשרות שנים מתגלים והקרקע מכוסה בדשא קצר, בן ימים ספורים. רייש-אלף נוטל גם את הקב השני ואת כובעו וממהר לרדת לכיוון הנחל. הגשם חוזר להציק לו.
חוץ. על יד הנחל – יום
הוא עומד על שפת הנחל. במים מתרוצצים דגים רבים בגדלים שונים. רייש-אלף מציץ אל סדק האור שבשמיים, עתה פס האור מקרין אל הארץ בפס אור ישיר, בתוך החשכה. נופל אל הנחל וסביבתו. הוא פורס ידיו לצדדים תוך שהוא נשען על קביו. כובעו נופל לאחור, נשמט על האדמה הבוצית. הוא בוכה, פניו מתמלאות בדמעות אושר המתערבבות עם הגשם היורד מעליו מלמעלה.
כותרות סוף הסרט
סוף