גימל-בית
זה לא חשוב, כבר טיפלתי בעניין הזה כבר.
רייש-אלף
נראה שאין לי מקום עבודה ואין לי חדר משלי. (שתיקה). יש לי רק אותך…
גימל-בית מורידה את עיניה לרצפה.
חוץ. באחד השבילים של היישוב – יום
רייש-אלף הולך עם קביו כשצדיק-וו הולכת לידו. הוא מתנשם ומתנשף.
רייש-אלף
אני זקוק למנוחה, אני עייף.
הוא מתקרב לספסל הנמצא במרחק שלושים מטרים ממנו וממש קורס אליו. צדיק-וו מצטרפת אליו.
צדיק-וו
אתה רחוק מלשוב ולדווש. נדרשים לך עוד כמה חודשים וגם אז, זה לא מבטיח שתלך יותר טוב.
רייש-אלף מביט בה בעין אחת, הרטייה בעין השניה.
רייש-אלף
אז מה יהיה?
צדיק-וו מושכת בכתפיה.
צדיק-וו
אין לי תשובות בשבילך.
קריין (בקול רך, VOICE OVER)
מצבו של רייש-אלף התייצב בימים האחרונים. הוא הולך עם קביו אולם לא יותר מחמישים מטרים. אחרי זה הוא מותש לגמרי וחייב לעצור ולנוח. תנועות רגליו כבדות ואיטיות. לעומת זאת נראה שמצבו השכלי לא נפגע.