רייש-אלף
אני נכנס פנימה.
להפתעתו דלת המסעדה פתוחה. הוא פוסע צעד ונכנס פנימה, ידו האחת אוחזת בלפיד והשנייה באקדח. אחריו נכנסת גימל-בית. איש לא ממתין להם בין צללי המסעדה. הם פוסעים עוד כמה צעדים פנימה. שני אנשי המשלחת האחרים נכנסים אחריהם לתוך המסעדה, מכניסים את העגלה איתם לתוך המסעדה. קולות הרוח והגשם מתחלפים ברעשי רקע של הגשם המגיעים מחוץ למסעדה.
רייש-אלף נרגע ומכניס את אקדחו בחזרה למכנסיו וממהר להגיע אל מאחורי הדלפק. הוא מתכופף אל אחד ארונות הקירור. הוא מסמן בלפיד שבידו לגימל-בית לבוא איתו. היא מגיעה ועומדת מעליו ומאירה את תוכו של הארון. מספר בקבוקי בירה מציצים אליהם. גימל-בית מזדרזת ושמה על אחד השולחנות ארבעה בקבוקי בירה.
רייש-אלף
בואו לשתות.
אחד החברים לוקח מזלג שהוא מוצא על הדלפק ודואג לפתוח את הבקבוקים. אחר כך, בלי לחכות הוא אומר בהרימו את הבקבוק.
אחד החברים
לחיים!
כולם מרימים את בקבוקי הבירה ומריעים.
אחד החברים
כמה זמן שהתגעגעתי לטעם הבירה. רק בשביל זה היה טוב להתנדב למשלחת.
החבר השני
חבל שהבירות לא קרות.
גימל-בית
כמה טוב לשתות שוב בירה, גם אם היא לא קרה.