FLASHBACK
חוץ. על הכביש – לילה
גימל-בית ורייש-אלף הולכים לאיטם לאורך הכביש כשמה שמנחה אותם זה קצה האספלט של הכביש והעפר בשול הדרך. רייש-אלף פוסע על הכורכר וגימל-בית הולכת על האספלט. הם מחזיקים יד ביד.
גימל-בית
אנחנו חייבים לישון. אני מאוד עייפה.
רייש-אלף
בואי נשב.
הם מתיישבים-קורסים על הכביש. הוא נשכב על הכביש, מקפיד שראשו המונח על האספלט יהיה בכיוון הליכתם. גימל-בית נשכבת לידו כשראשה נח על רגלו של רייש-אלף משמש אותה ככר. הם מסיטים את כובעם כך שהם יכסו את פניהם מפני הזירזוף המעצבן של הגשם. לאחר זמן לא ידוע הגשם והרוח מתחילים להצליף בהם ולהעיר אותם מהשינה הטרופה שלהם. רייש-אלף נעמד במגושמות ועוזר לגימל-בית לקום. הוא מחבק אותה בחוזקה והיא נענית לו. חום גופם עוזר לשניהם להתאושש. הם ממשיכים ללכת לאיטם.
END FLASHBACK
חוץ. מתקן דיווש – בוקר
הוא ממשיך לרכב על אופניו. כשלפתע הוא עוצר, נותר עומד, האופניים בין שתי רגליו, ללא תנועה. כך הוא עומד בחשכה, בין כל רוכבי האופניים האחרים, כשהגשם נופל עליו.
שין-בית (צועק מבפנים המבנה)
רייש-אלף, מה קורה איתך?
רייש-אלף עדיין עומד ללא תנועה, אופניו בין רגליו. שאר הרוכבים ממשיכים לדווש תוך התעלמות מרייש-אלף. הוא אינו מגיב לשין-בית, אימת הרוכבים. לאחר כדקה מופיע שין-בית בחצר. הוא פונה לרייש-אלף.