חוץ. אוטוסטראדה – יום
שיירה אינסופית של אוטובוסים כולם מלאים באנשים, נוסעת לכיוון דרום בתוך נוף מישורי המשתרע מאופק עד אופק. חשכה כמעט מוחלטת מוטלת על חצי המישור הגדול למרות שזה יום. חמישה אוטובוסים מצי האוטובוסים הבלתי נגמר פורשים לפתע מהכביש הראשי ונוסעים בכביש צדדי. חמשת האוטובוסים עם המפונים שפרשו מהשיירה הענקית מגיעים לעיירת נופש קטנה. הנהג המוביל את חמשת האוטובוסים מדבר במיקרופון לנוסעיו.
נהג האוטובוס
כאן ננוח הלילה, אני חייב לשים ראש ולישון כמה שעות. אני מכיר את המקום הזה, זה היה פעם מרכז נופש. מקום נחמד, אך עכשיו כולם כבר ברחו ממנו.
האוטובוס נעצר לפני מבנה כלשהו ששימש כבית הארחה קטן ונינטש על יושביו שברחו דרומה. הנוסעים יורדים מהאוטובוס.
האוטובוסים חונים סביב כיכר קטנה מול בית ההארחה, מצד אחד של בית ההארחה יש בית קפה נטוש ומצידה השני של הכיכר יש חנות להשכרת אופניים. הנוסעים מתפזרים סביב הכיכר, חלקם מתיישבים על הספסלים שסביב הכיכר, חלקם מתיישבים על כסאות בית הקפה הנטוש שהם מוציאים החוצה מהמבנה. לפתע, אחד האנשים המבוגרים מבין הנוסעים, נעמד על ספסל שיש בכיכר, שני אנשים נוספים שיושבים על אותו ספסל ממשיכים לשבת כשהוא נעמד ביניהם ומתחיל לנאום.
בי-ג'י
רבותי שלום, שמי בי-ג'י ואני מכיר את המקום הזה. זה מקום יפה, עם כמה נחלים וצמחיה, כאן יהיה אפשר להקים את היישוב שלנו. המקום משמש כמרכז טיולים בסביבה. חנות האופניים הזו שאתם רואים כאן מעבר לכיכר משמשת בימים רגילים כמרכז השכרה לאופניים לתיירים. היא יכולה להציל אותנו.
הוא מפנה את זרועו לעבר חנות האופניים.