רייש-אלף
נשתה מהכובע שלי, שהכובע שלך יישאר על ראשך ולא תירטבי.
גימל-בית
בוא נשב, אני עייפה.
הם מתיישבים על הקרקע, גבו של רייש-אלף נשען על גבה של גימל-בית. כובעו מתחיל להתמלא במים.
רייש-אלף
למה הצטרפת למשלחת הזאת? את הבחורה היחידה שרצתה להצטרף למשלחת…
גימל-בית
חשבתי שזה יהיה מעניין. אני אוהבת לגוון, לא חשבתי שכך תסתיים השליחות שלנו…
רייש-אלף
להזכירך, המשלחת שלנו עוד לא סיימה את דרכה. עלינו לחזור לקהילה. (שתיקה קצרה). עד עכשיו קשה לי להאמין עד כמה מהר, החברים שלנו נטרפו במסעדה… לא יכולנו לעזור להם ואפילו לא הספקנו לחלץ את העגלה ואת הלפיד.
גימל-בית
אומרים שהחרקים ישרדו וישגשגו בכל מצב, גם אחרי מלחמה גרעינית ובטח בעולם חשוך ואפל כמו זה שלנו.
רייש-אלף
רק שנתיים עברו וכבר הם השתלטו על המסעדה הזאת. מזל שהם לא יוצאים מגבולות המסעדה… תחשבי מה היה קורה אם היו מגיעים לקהילה שלנו…