גימל-בית בודקת שהמחבת נקייה ושמה אותה על הכיריים. היא שופכת מעט שמן על המחבת ומתחילה לפתוח את קופסאות השימורים בעזרת פותחן שהיא מוצאת.
גימל-בית
חברים, עוד מעט תהיה לנו ארוחת בוקר.
רעש מוזר נשמע פתאום מתוך המזווה. ורייש-אלף קופא על מקומו.
לאחר כמה שניות פורץ זרם ענק של תיקנים ענקיים ופונה לעבר גימל-בית שעומדת ומכינה את ארוחת הבוקר שלהם. גימל-בית צורחת כשהיא נמלטת מהזרם הענק של התיקנים הענקיים, משאירה את התבשיל של השעועית המעורבב עם הטונה על הגז הדולק. גם רייש-אלף נרתע מהמטבח בהפתעה ובגועל נפש.
מסעם של התיקנים אינו לעבר התבשיל המתבשל על הגז. הם נוהרים בהמוניהם לעבר שני החברים היושבים ליד אחד השולחנות.
אחד החברים
מה קרה? למה יצאתם מהמטבח כאילו נשך אתכם איזה כלב?
גימל-בית (צועקת)
קומו! קומו! זה הרבה יותר גרוע. זה פלישה של המוני ג'וקים ענקיים.
עוד היא מדברת וראשוני התיקנים מגיעים לנעליהם של החברים היושבים. בתוך כמה שניות החברים מתעוותים עת התיקנים עולים על נעליהם וחודרים דרך מכנסיהם אל רגליהם. הם קמים בבהלה ומתחילים לצרוח מכאבים. אחד החברים צורח בכאב.
אחד החברים
אנחנו זה הארוחה שלהם!
גדודי התיקנים הענקיים עולים ומגיעים לפניהם של החברים מבעד לחולצותיהם. רייש-אלף וגימל-בית פוסעים במהירות ונסוגים לעבר פתח המסעדה, כשבדרכם הם דורכים על פני המוני מקקים, נשמעים קולות פצפוץ מנעליהם בעת שהם דורכים על התיקנים. באותו זמן שני חבריהם נשמטים ונופלים לקרקע המסעדה, וצעקות האימה שלהם משתתקות במהירות. במנוסה הלפיד נשמט מידי רייש-אלף המבוהל אל הרצפה.