חית-דאלד
כן, תיקחי אותם. התכוננתי לזרוק אותם היום.
גימל-בית
באיזו חוצפה אתה אומר את זה? גם פלשת לחדרו, וגם אתה מתכונן לזרוק את חפציו? אז לידיעתך, הוא עוד לא מת!
חית-דאלד מתרצה.
חית-דאלד
אוקיי, ארכז את חפציו בפינת החדר. כשיוכל, שיבוא לקחת אותם.
גימל-בית
מי בכלל נתן לך רשות לפלוש לכאן?
חית-דאלד
בניגוד לחברך ששוכב בחדר החולים ואוכל ארוחות חינם, אני עובד באחזקה, ומדווש כמו כולם. כרגע, מגיע לי יותר ממנו. (שתיקה) ואם את רוצה את יכולה לקחת אותו לחדרך.
גימל-בית לוקחת את לבניו של רייש-אלף ויוצאת מהחדר, בלי מילים.
פנים. חדר החולים – יום
גימל-בית נכנסת לחדר של רייש-אלף בדיוק כשהאחות הא-למד יוצאת. היא ניגשת לארונית של רייש-אלף ושמה עליה את הלבנים שלו.
רייש-אלף
תודה. תודה מותק שהבאת לי את הלבנים. אני הולך כל הזמן עם מגבות שלא מסתירות כלום. מה שלומך?
גימל-בית מורידה את עיניה לרצפה ואומרת.