הוא נשכב במיטתו, פניו אל הקיר. גימל-בית עוזבת בשתיקה את החדר.
פנים. חדר האוכל – יום
רייש-אלף עומד בחדר האוכל החשוך למחצה. שין-בית נמצא מולו.
שין-בית
אני מצטער שהקהילה שלנו דחתה את המשך שהותך איתנו כאן.
רייש-אלף
טיפשים, מחר הם ימצאו את עצמם באותו מקום כמוני.
שין-בית
אתה צודק, אבל לצערי, הקהילה שלנו היא לא קהילה אמיתית אלא אוסף של אנשים זרים זה לזה. אין לנו הנהגה ברורה ואנשים עושים רק את המינימום כדי שהקהילה תשרוד. ההמון מוליך את הקהילה ולא האנשים הרציניים והטובים.
רייש-אלף
אל תאשים את עצמך.
שין-בית מגיש לרייש-אלף תיק גב מלא למחצה.
שין-בית
יש בתיק שלוש ארוחות יומיות. ומימייה אחת. זה הנוהל שלנו לשחרור אנשים מהקהילה.
הוא מחבק פתאום את רייש-אלף.
שין-בית
תחסר לי.
רייש-אלף (מופתע)
תודה על הכול.