חיה
זה אבא שלי. הוא תמיד צריך להיות כל כך קיצוני.
דממה קצרה נופלת ביניהם.
חיה
אבא אומר שיש לו בשבילי 'שידוך'. יש לו איזה 'עילוי' אחד. אמרתי לאבא שאני אוהבת אותך אבל הוא התרגז והאדים כולו. לרגע פחדתי שיקרה לו משהו.
בנו
לעולם לא אפסיק לחשוב עלייך, חיה. כל עוד אני נושם.
חיה
גם אני עליך, בנו.
בנו וחיה עומדים שם זה ליד זה, קרובים מתמיד, עד שמגיחה לפתע אחת מחברותיה של חיה הגרה בשכנות אליה. חיה מתנערת במהירות ומסתלקת מבנו במבוכה בלא שנפרדה ממנו לשלום, לא לפני שידה נוגעת בעדינות בזרועו של בנו לשנייה או שתיים, כמבקשת להשאיר את זיכרון מגעה על עורו.
END FLASH BACK
שקופית:
הווה
חוץ. בחצר הקרוואן של בנו – שעת בוקר מוקדמת
בנו יוצא מהקרוואן עם תיק כלי הרחצה הקטן שלו שמכיל כלי גילוח, מברשת ומשחת שיניים אל החצר. רוח קרה נושבת ועולה מן החוף וזוחלת בין הבתים המוזנחים של הרחוב, חלקם טרם שופץ מנזקי המלחמה. הוא מתכופף מעל ברז קטן בשולי החצר, פלג גופו העליון ערום, על כתפו מגבת קטנה. הטלוויזיה שבתוך הקרוואן משמיעה בקול רם את סוף החדשות.