שדרנית טלוויזיה
העיתונים של אותם ימים כינו את בית הקברות העצום בשם החיבה "הקטקומבות של גוש דן" אולם השם "שתפס" יותר מכל את אזרחי מדינת ישראל היה "עיר המתים". כמו תמיד, הרעיון שהתקבל תחילה בדחייה, בביקורתיות רבה ובציניות נקלט בציבור במהרה, נוכח העובדה שפשוט, לא נמצאו יותר שטחים לקבור בהם את המתים בכל אזור המרכז. על פי החישובים היה המבנה הענק בתצורתו הראשונית אמור להספיק לכמעט עשרים שנים של "שקט תעשייתי" מבחינת כמות הקברים הנצרכת על ידי האוכלוסייה היהודית באזור המרכז.
FLASHBACK
שקופית:
תחילת 2011, בשוך הקרבות
פנים. אולפן טלוויזיה – לילה
שדרנית טלוויזיה
מלחמת 2010 הפילה חללים רבים בקרב האוכלוסייה היהודית בכל אזורי הארץ, ביניהם רבים באזור המרכז. מיד עם הכרזת נשיא מדינת פלשתין מרואן ברגותי על סיפוח שטחי מדינת ישראל שנכבשה והקמת מדינת פלשתין הגדולה בכל שטחה של ארץ ישראל, הוחל בקבורה מואצת של חללי המלחמה, לפחות אלה מאזור המרכז, וכך, התמלא בית הקברות בקצב מואץ בהרבה מהצפוי. במהלך המלחמה, איבדו פליטים ישראלים רבים את בתיהם בשטחי מדינת ישראל הישנה ונדדו לאזור המרכז.
כתבת טלוויזיה מציגה את המוני הפליטים הישראליים המאיישים את החללים שלפני הקברים. סלים, מזוודות, שמיכות, כסאות ושולחנות בצד צפיפות בלתי נסבלת. המצלמה עוברת מחלל שלפני קברים לחללים אחרים. בכולם התמונה דומה. עיר פליטים בתוך בית הקברות עצמו.