בענן העשן שהיתמר עתה מלוחות הפלסטיק הנשרפים האיש לא רואה את בנו במעלה הקיר שמעליו. ראשו של האיש נעלם מתחת לפתח.
איש (צועק)
זו שריפה!
בנו ממשיך לעלות בחרך הצר שבין קיר הקברים תוך שגבו מהווה משענת. צלצול סירנה מחריד מתחיל פתאום לפעול משום מקום. מקלחת מים נוחתת על ראשו של בנו. מנגנון הכיבוי האוטומטי של הבניין מתחיל לפעול. בנו מגיע אל הגג. הוא פורץ את תריס הפלסטיק השקוף שמהווה את תקרת הפיר בחבטה עזה. בנו מוצא את עצמו בתוך שניות על גג עיר המתים, לאחר שהוא מפיל את עצמו מבעד למכסה הפלסטיק. שם הוא שוכב מספר דקות, נושם ונושף אוויר בנשימות גדולות. גופייתו ומכנסיו ספוגים מהמים שהותזו עליו.
חוץ. גג עיר המתים – לילה
בעוד בנו שרוע על התקרה, שוכב באפיסת כוחות וענני עשן קלים מיתמרים ועולים מהתפר שבין חלקי הבניין, נשמעות לפתע שאון קריאות רמות ואנשים רצים לעברו. בשארית כוחותיו קם בנו. צללי האנשים נראים על רקע הווילה המפוארת ששוכנת על גג הבניין, כמאה מטרים משם. כשבנו נוכח שהם קרובים אליו כדי כמה עשרות מטרים, הוא צולל שוב אל הרצפה, מנצל את העובדה שהאנשים רצים לעברו כשפניהם מן האור אל החשיכה ולפיכך הם לא רואים אותו. שניים או שלושה אברכים נעמדים לצד הסדק שבתקרה, מעל הפיר המעשן. מישהו צועק.
מישהו
מים! מים!
בעלטה מזהה בנו את אחד מהשומרים שליוו אותו קודם לכן אל הרב. בזחילה מאומצת מתרחק בנו משם, מאגף את המסלול שמהם הם הגיעו. כעשרים שלושים מטרים משם, הוא מתרומם בשקט ובריצה שפופה פונה לעבר הווילה המרוחקת. בנו מגיע לקיר הווילה ונצמד אליה כאשר עשרה אברכים פורצים לפתע מפתח הווילה, גוררים עימם שני זרנוקי מים ופותחים גלילי ענק של צינורות לכיוון מוקד השריפה. בנו מציץ מעבר לכתפו, הווילה ריקה, שקט של לפני הסערה. עוד שני אברכים חולפים מעל פני בנו בסערה, פניהם לעבר קודמיהם. בשקט הוא חודר לתוך הווילה הדוממת.