עיר המתים – דף 32

בעיצומו של יום קיץ לוהט עובר בנו ברחוב, מחפש את בית הוריו, אך לשווא. מספר דחפורי 9D ענקיים עובדים בחום הנורא של השרב של סוף הקיץ. בהמשך הרחוב פותחים הטרקטורים פותחים דרך עפר משובשת, מפוררים ומיישרים את גושי הבטון שמזדקרים מתוך עיי החורבות. חיילים פלשתינאים עומדים בצדי מסלול ההרס של הדי 9 הענק, ולידם כמה חיילי מרינס אמריקאים שמשגיחים עליהם, יושבים על ג'יפ חונה. מסיכות נשימה על פניהם מפאת ריח רקב הבשר שעמד באוויר. בנו הולך על יד ההריסות שהיו פעם ביתו ברחוב הרועם ממנועי הדחפורים ופונה לעבר זקנה שיושבת על קורת בטון. הוא צריך לשאוג כדי שתשמע את שאלתו. היא מבהירה לו בתנועות ידיים נמרצות כי איש מדיירי הרחוב לא שרד, כולם מתו. הוא ניגש לקצה הרחוב הסמוך שם התגוררה חיה עם הוריה אך גם שם מתגלה הרס נורא שטרם פונה.

פנים. אולפן – ערב

קריינית

דליפת הישראלים שגלו והחלו לחזור בטפטוף למולדתם, הגבירו את העצבנות שבין המחנות. כל ישראלי שחזר הפר את האיזון הדק הקיים אבל הלא מוכרע בין שתי האוכלוסיות ששרדו, בהכניסו למאבק גם גורם שלישי, חילוני. אמנם, מנהיגי החרדים הצהירו פעמים רבות כי הם מודים לאלוהים על שיבת ציון הרביעית, אבל בתוך תוכם, נחמץ ליבם בשל כל עולה חדש ישן שחזר לארץ, זאת משום שהדבר הסיג אחורנית את הרוב החרדי במדינה הצעירה בחזרה לידיהם של החילונים "והרוסים הגויים".

פנים. אולם הכניסה של בית הקברות – יום

אולם ענק, מאות אנשים הולכים לקברי יקיריהם, עשרות רבות של אנשים עומדים בתור ארוך לדבר עם האורקל שישב במודיעין. בנו מצטרף לתור הארוך.

קריין (VOICE OVER)

באחד הבקרים של אותו קיץ החליט בנו לגשת לבית הקברות. שמעו של אחד, יצא למרחוק כאחד היודע את שמות כל המתים בבית הקברות וזה היה סיכוי שבנו לא רצה להחמיץ.