חוץ. גג עיר המתים – יום
דלת המעלית נפתחת ואור השמש מסנוור את עיני בנו. הקבוצה מתקדמת על הגג ונוף פנורמי של גוש דן נפרש בפניהם. מישור ענק ושטוח של גג בטון. מימינם משתרע נוף מרהיב של השפלה עד להרי ירושלים. מס' קצוות של גורדי שחקים רחוקים בצבצו מעברו השני של הגג הענקי. במרכז הגג, כעשרים מטרים בלבד מהמקום בו הם עומדים ניצבת וילה מפוארת שנבנתה כדבשת על גב הבניין. בנו פוסע כששלושת שומריו מקיפים אותו אל תוך דירת הגג הענקית, נכנסים לאולם כניסה ענק. שם הם עומדים כדקה או שתיים, מחכים לבואו של הרב. לאחר דקה ומחצה הרב הצעיר, רבה של עיר המתים נעמד מולם. בנו מרגיש לא בנוח עת הוא עומד בגופייתו המטונפת וברגליו היחפות על השטיח "מקיר לקיר" האפרפר והאיכותי שבכניסה של אולם הקבלה הגדול והמפואר. נברשת מפוארת משתלשלת מלמעלה, ושטיח הקיר האיכותי מדגדג את כפות רגליו. תמונות של רבנים מציצים אליו מן הקירות במבטים זועמים.
הרב
שלום בנו.
בנו
שלום כבודו.
הרב
מה אתה מחפש בעיר המתים?
בנו
חטפו אותי בלילה ואח"כ השליכו אותי לא רחוק מכאן, על יד פסי הרכבת.
הרב
המחתרת?
בנו
כן, הם חשדו בי כיוון שאני שוטר ושהייתי לדבריהם משתף פעולה עם הפלשתינאים.
הרב
וזה נכון? איך ניצלת?