שטיחים יקרים מקיר לקיר פרושים על פניו ברחבי האולם ונברשות יוקרתיות דלוקות, מטילות אור חזק על פני עשרות התמונות של הרבנים הזקנים. בנו עובר על פני שתי אולמות ריקים ויוצא לצידה השני של וילת הענק. שם, במרפסת הסלון האדירה, החשוכה למחצה, עומד רב הקהילה לבדו, מתנענע בתפילה, טליתו הלבנה מבהיקה באור הירח. בנו מתגנב לעבר הרב. הוא מביט בכיפתו הלבנה של הרב המכסה על גולגולתו וזוג פיאותיו המשתלשל אל מאחורי אוזניו. לפתע נשמעים קולות מהומה נוספים. בנו צולל ברגע האחרון אל מאחורי ספה קלה של ריהוט גינתי. מספר אברכים מגיע בריצה אל הרב.
אברך צעיר
רבי! ההמונים רוצים לעזור? מה לומר להם? הם מאיימים לפרוץ לגג!
הרב
אסור להם להגיע לכאן. עליהם לחכות להוראות ממני.
הרב מנגב את דש חולצתו כמנער איזה לכלוך דמיוני. מרחוק נשמעות צפירות אמבולנסים, מכוניות משטרה ומכבי אש דוהרים לעבר המבנה העצום. על הגג הם נראות כנקודות אור אדומות הנעות על פסי אור, שלושים קומות מתחת. עוזריו של הרב מתפנים משם בריצה, משאירים את הרב לבדו.
בנו (VOICE OVER)
הבטתי בעורפו של הרב. ידעתי כי אני יכול לשבור את מפרקתו בקלות, ידעתי כי אני יכול לדחוף אותו אל מעבר למעקה גורד השחקים בלי שהוא אפילו יבין מה קרה לו. דיכאתי את תאוות הרצח שהשתלטה לפתע על מוחי. החלטתי לחזור לתוכניתי המקורית אותה הגיתי בעת שהבטתי בו, דקות ספורות קודם לכן, מבין הצללים.
בנו ניגש אל הרב בשקט ובפתאומיות, לופת אותו מאחור באחיזת חנק. הרב כמעט ולא נאבק. גופו הרזה והמסוגף רועד תחת ידיו של בנו. הרב מתחיל לחרחר וטופח על זרועו של בנו כדי לאותת על מצוקתו. בנו לוחש באוזנו.