בנו מנסה להניע את גופו בתוך הכוך. הוא משעין את רגליו על מה שאמור להיות המכסה הקדמי, לוח הקבר. הוא בועט ברגליו היחפות והפצועות בפתח, אחר כך הוא משעין את רגליו שוב על המכסה ודוחף אותו בכל הכוח אך הוא כבד ובלתי ניתן לתזוזה. בנו צורח מספר פעמים לעזרה אך איש לא עונה לו. בנו שוכב ומנסה להרגיע את עצמו בידיעה שפאניקה רק תחיש את מותו. בינתיים, הולכות נשימותיו ונעשות כבדות מחמת המחסור בחמצן.
בנו (VOICE OVER)
חיה חיה. עצם הידיעה הזאת נתנה בי כוחות אדירים. הרב אמר שהיא נודתה מקהילתה בשל העובדה שהיא "זנתה". הפנמתי את המשמעות של דברי הרב, האחת שחיה יצאה מישראל ללא פגע והיא בחיים, השנייה לגבי העובדה שהיא "זנתה", האם יכול להיות שחיה נכנסה ממני להריון? וכיצד יודע הרב על מה שקרה ביני לבין חיה, באותו לילה מטורף? עיניתי את עצמי במחשבות. "אלוהים!" חשבתי, תן לי לחיות ואני אמצא אותה, גם אם יהיה עלי לחפש אותה כל החיים. שד קטן לחש במוחי, ואולי היא נשואה לאחר?
בנו מסנן בין שיניו בקול רם, מדבר לעצמו בקול רם.
בנו
אם אתה רוצה למצוא תשובות לשאלותיך, עליך להתרכז! אתה חייב לצאת מכאן, לכל הרוחות!
בנו מכבה מיד את המצית. ידו של בנו מורמת מעל ראשו והוא ממשש בזהירות את הקיר.
בנו (VOICE OVER)
נזכרתי במאמרי עיתונות מן העבר שהסבירו על הצורה שבה בנו את עיר המתים. ידעתי כי צדו האחר של הקבר מכוסה בלוח פלסטי קשיח כלשהו, פרי המאמץ של המהנדסים לחסוך בעומס המשקל על המבנה. תהיתי אם הפלסטיק חסין אש או לא.