מוחמד
מייק, אני מבקש רק דבר אחד. תזכרו שמתתי כגבר!
מייק
נזכור אותך כגבר, כלוחם וכאויב אבל גם כמפלצת. אנו הולכים עכשיו ורק השומרים יישארו כאן אתך לוודא את מותך. בקרוב תהפוך להיות חלק מהפירמידה.
פנים. יום. חדר קבלה במלון אמריקאי במרכז ארה"ב
חדר קבלה במלון אמריקאי במרכז ארה"ב. ריהוט כבד. לפקידת הקבלה מגיע ריצ'ארד בבגדי עבודה של בית המלון ועם עגלת ניקוי ביד (הכוללת סל אשפה ומטאטא). ריצ'ארד נראה שקט ועצוב. אפאטי.
פקידת קבלה
היי ריצ'י, יש לך כאן אורח. נראה שהוא בא מרחוק.
ריצ'ארד ניגש לאיש והם לוחצים ידיים. הם פורשים לפינה שקטה ומבודדת יותר בלובי הקטן של המלון.
איש
שלום ריצ'ארד. לאף אחד אסור לדעת שאי פעם ביקרתי אותך. אוקיי?
ריצ'ארד
אוקיי.
מניע ראשו להסכמה. ניצוץ סקרנות ניצת בעיניו.
איש
אני הייתי בצוות החקירה של נילי, חברתך. מאז לא ראיתי אותה ואני סבור שהיא ירדה למחתרת יחד עם עוד רבים מחבריה. היא כתבה לך מכתב. היה ברור לה כי אנו, החוקרים, נקרא אותו אולם היא השביעה אותי בכבודי כחייל, כאמריקאי וכאדם להעביר לך את המכתב ולא להשמידו. המכתב אכן הושמד אך דאגתי לצלמו קודם לכן. אני בביקורי הראשון מזה זמן רב במולדת וחשתי חובה לקיים את ההבטחה שנתתי לה. אני יודע עד כמה אהבה אותך ועד כמה השלטונות האמריקאים התאכזרו לשניכם. הנה המכתב. עכשיו אשאיר אותך לבד אבל זכור כי אסור לך לדבר על כך אף פעם עם אף אחד.
האיש לוחץ את ידו של ריצ'ארד ומסתלק מהמקום. ריצ'ארד יושב שם מספר דקות ארוכות, ממולל באצבעותיו הארוכות את דף הנייר המוכתם והישן, מוצף ברגשותיו, מפחד לקרוא את תוכנו. לאחר דקה ארוכה הוא מתחיל לקרוא את המכתב ודמעות זולגות מעיניו על לחייו.