נילי
אני מבקשת ממך שלא תבוא לכאן יותר ותנסה לכפות עלי את רצונך. אם יש לך כבוד כערבי וכמוסלמי, תבטיח לי.
מוחמד
יקירתי נילי, משפחתי גרה בשכם ואני רואה אותם אולי פעם בחודש. אני כאן בתל אביב, רודף אחרי החברים הישראליים שלך. נכיר אחד את השני, אני אפנק אותך ויהיה לך טוב איתי. אולי אפילו תכירי לי את החברים היהודים שלך.
מוחמד צוחק. דפיקה בדלת. הבעת הקלה משתלטת מידית על פניה של נילי. היא עוברת את מוחמד ורצה מהמטבח לדלת הכניסה ופותחת את הדלת. ריצ'ארד עומד שם בפתח, מופתע למראה פניה ולסכין הלפותה בידה. מוחמד מופיע מאחוריה כשכובעו בידו. נילי מושכת את ריצ'ארד פנימה לתוך דירתה, כמעט בכוח. הוא מופתע אך לא אומר כלום. היא מחבקת אותו ומכריחה אותו להתכופף כדי לנשקה. מוחמד מופיע בדלת הכניסה והוא עומד לצאת. ריצ'ארד מניח לו לצאת. במשך מספר שניות מבטי ריצ'ארד ומוחמד מצטלבים וצורבים זה את זה. איש מהם לא ממהר להשפיל את מבטו. לאחר מכן יוצא מוחמד מהדלת ללא מילות פרידה והדלת נסגרת מאחוריו. נילי מתמוטטת לזרועותיו של ריצ'ארד בבכי של הקלה.
פנים. אחה"צ. טלוויזיה
ראש הממשלה בנאומו האחרון פונה מעל גלי הרדיו והטלוויזיה לאזרחי ישראל.
ראש הממשלה
אזרחי ישראל, בצער, באימה וביגון שלא היה כמוהו, אנו נאלצים להיכנע לאויבינו הערבים. הערב הגשתי את בקשת הכניעה דרך ובאמצעות ממשלת ארה"ב ואנו תקווה כי מעשי הביזה, השוד, האונס והרצח באזרחי ישראל ייפסקו מידית.
חוץ. אחה"צ. בפתח חנות טלוויזיות ומוצרי חשמל.
מאות אזרחים עומדים בפתחי חנויות חשמל בתל אביב ושומעים בייאוש את הנאום. פני רבים מהם אפופי יגון, רבים בקהל בוכים.
התמונה ממשיכה דרך מסך טלוויזיה.
ראש הממשלה
אנו תולים תקוותנו בבורא עולם. הוריתי לרמטכ"ל להשבית את כלי נשקנו. המלחמה הגיעה עד לפתחנו, עד לתל אביב. בכל מקום בו עברו שיירות הטנקים של אויבנו הרצחניים, נשאר אך הרס, מוות ושכול.
רבים מתייפחים, חלקם אף פורש הצידה. המכוניות שבמרכז הכביש נעצרות. אנשים מתיישבים על המכסה של המכוניות מקדימה. רמקולים מכל החנויות מעבירים את הנאום לרחוב.