ריצ'ארד מביט לתוך עיניה.
נילי
יפה. רק חבל שאינני זוכרת מהיכן אני זוכרת אותך.
ריצ'ארד
האם את יודעת שאני בא לכאן באופן קבוע, לשמוע ולראות אותך?
נילי
כן ריצ'ארד, אני עוקבת אחריך מעל הבמה זה מכבר.
נילי וריצ'ארד מחייכים זה לזו. התחלה של ידידות.
חוץ. יום. פנים הליקופטר
סגן הרמטכ"ל עם טייס ועוד מספר לוחמים מאחוריהם טסים מעל גבעות השומרון. הם טסים מעל התנחלויות שענני עשן שחור עדיין מתמרים מעליהן.
במהלך הסיור האווירי שומעים ברקע קריאות בקשר מלילה קודם.
קריאות מצוקה בקשר (VOICE OVER)
תוקפים אותנו! המונים! מאות חיילים! אנו זקוקים לעזרה מידית, לתגבורות! היכן אתם? למה אתם לא באים?
תשובת מפקד (VOICE OVER)
אין לנו כוחות עבורכם, תצטרכו להסתדר עד הבוקר!
קריאה בקשר (VOICE OVER)
אלוהים! תעשו משהו! הם כבר בתוך שטח ההתנחלות!
לאחר סיבוב מסביב, מורה המפקד לטייס עם אצבעו לנחות וההליקופטר נוחת באמצע ההתנחלות. גופות שחורות ומושחתות מפוזרות בשטח. ראשים כרותים על חניתות. דגל אש"פ בראש התורן. רעש של רוח ודגל מתחבט בו.
חוץ. יום. כביש החוף
טור של טנקים ושריוניות של צבא ערבי נע לאיטו לאורך כביש החוף. לצדו, במרחק של כעשר עד עשרים מטרים טור נוסף של מכוניות פרטיות ישראליות עומדות מושבתות. על הגגות ריהוט, טלוויזיות ומזוודות שהועמסו בחופזה בעת הבריחה ההמונית של האזרחים. פה ושם אנשים יושבים במכוניותיהם, אנשים שנתקעו בשיירה בעוד שטור הטנקים והשריוניות הערבי עובר על פניהם הנדהמות. טור השריון נע בכבדות, מפעם לפעם יש ירי מקלעים לעבר השיירה, מחוררים את המכוניות על יושביהן. מספר אזרחים בורחים עם ילדיהם מהמכוניות ונקצרים בצרורות המקלעים. מספר אזרחים נשארים לשבת במכונית מתוך אין אונים וייאוש ואולי פחד שיאבדו את המעט שנותר להם.