מייק
תשמע, אני מוזמן עכשיו למשטרת דיזינגוף, למרתפי החקירות שלהם. אם אני לא חוזר עד הערב אתה יודע מה לעשות, הטלפון של השגרירות האמריקאית כאן.
העוזר מהנהן בראשו ללא מילים.
חוץ. בוקר. הכניסה למשטרת דיזינגוף
תמונת הכניסה למטה של השב"כ הפלשתינאי ברחוב יאסר ערפאת (דיזינגוף לשעבר). דגל פלשתין בחזית הבניין המסויד בלבן, אדנית עם צמחים נבולים, שוטר פלשתינאי משועמם שומר בחזית. מייק עומד למול הבניין וסוקר אותו.
הוא מתקרב לבניין. מוחמד יוצא לפתע מפתח הבניין מחייך ולוחץ בחמימות את ידיו של מייק המופתע. הם פוסעים לאורך מסדרון לבן קצר, יורדים במדרגות למרתף ונכנסים לחדר בעל ראי חד כיווני. מוחמד סוגר אחריהם את הדלת. בקצה החדר יש כיור קטן ומס' כוסות מים על מתלה קטן. רואים מראה חד כיוונית ובפנים נער צעיר קשור לכיסא, כולו גוש דם, מעולף.
פניו של מייק מחליפות צבעים, הוא בולע את רוקו ומנסה לא להקיא. הוא חש בהתקף בחילה, ניגש לפח אשפה קטן שבצד הדלת ומקיא לתוכה את ארוחת הבוקר שלו. מוחמד עומד ומסתכל משועשע על תגובותיו של מייק כשמאחוריו הראי החד כיווני ובו הנחקר שאינו זז או משמיע קול. כשמייק מזדקף מביא לו מוחמד כוס מים. מייק לוקח את הכוס תוך כדי תנועה לעבר הכיור, בולע, מגרגר ושוטף את פיו לתוך הכיור. הוא מתאושש. מייק מזועזע.
מייק
זה בסה"כ ילד.
מוחמד בקול ובפנים נוקשות ונחושות.
מוחמד
ילד זה הדביק כרוזים של המחתרת היהודית ולפיכך הוא אויב של העם הפלשתיני.
התמונה מתקרבת וגדלה לעבר הנער. עיניו נפוחות וסגורות, צלקות אדומות נחרשו בבשרו בגב ובבטן, איבר מינו מכוסה במין סדין מטונף. גבותיו חרוכות ופיו ואפו מלאים בדם קרוש.
מייק
האם הצלחתם לאתר את גרינשפן המסתורי?
מוחמד
טרם הצלחנו. שאלנו את הנער והוא אמר רק שמידי פעם גרינשפן הזה מגיע לפאב השלום.