מוחמד (בקול חנוק)
תעשו את זה קצר.
השובים שמים מחדש את השק על ראשו של מוחמד והוא מובל בפרוזדורים הארוכים של הפירמידה שבנייתה עדיין לא הסתיימה. אורות הפנסים מהבהבים לאורך הקירות. באפילה רואים הבזקי תמונות של קורבנות האינתיפאדה ושל תמונות קרב של האינתיפאדה לאורך הקירות. מעין מסע בלתי נגמר באפילה. שומעים את נשימות האנשים ורעש פסיעותיהם. מידי פעם חוצים עוד אולם ועוד אולם, פסלים אפלים נחשפים לרגע ונעלמים בחשכה. לפתע מבצבץ ראשו של פסל ענק בדמות ערפאת. גם הוא נעלם בתוך שניות בחשכה. שוב פוסעים בקירות לא גמורים ורצפה מלאה בשברי בטון וחלקי בלוקים. מוחמד היחף מועד אך שני שומריו דואגים ליישר אותו ומוליכים אותו הלאה בנמרצות. לבסוף כולם נעצרים. לפתע חש מוחמד כיצד שני שומריו מרימים אותו באוויר וטרם הוא מספיק להבין הוא מונח בתוך בור צר עד לצווארו. ברכו נחבלת מקיר הבור והוא משמיע אוושת כאב. השק מוסר בתנועה פתאומית מעל ראשו והוא נושם את האוויר ספוג אדי הטיח והבטון. חשכה מוחלטת. לפתע זרם של בוץ ואבנים נוחת ברשעות על ראשו ופניו. הוא משתעל ויורק עת גופו הולך נסתם בתוך הבור במשקל הבטון. יד אוחזת לפתע בשערו ומושכת את פניו למעלה. אור פנס קטן מאיר את פני מייק.
מייק
מוחמד, תסתכל אלי.
מוחמד בשלב זה משותק מכיוון שידיו הקשורות לצדי גופו שקועות כולן בתוך הבטון. קשה לו לנשום ואין לו אפשרות לזוז.
מייק
אתה תשב כאן עכשיו שקוע בבטון עד צווארך עוד כשעה שעתיים ותיחנק לאיטך. לאחר מכן כבר לא תחזיק יותר מעמד.
יהיה לך זמן להרהר בפשעיך בטרם תיחנק. פיך ייאטם ואיש לא ישמע את צעקותיך. תדע שאין כאן איש בטווח של שני קילומטרים לפחות. עד הבוקר ראשך יכוסה לחלוטין בבטון ותהפוך להיות חלק מהמונומנט של הראיס שלך, ערפאת.
מייק פורץ בצחוק מרושע וכל האלמונים סביבו מחרים אחריו בצחוק פרוע.
מייק
רק רציתי שתדע שהפירמידה שלכם בנויה מעשרות, סליחה, ממאות חיילים וקצינים שלכם, כל אלה שנעלמו לכם לאחרונה. תחשוב איזה מונומנט אדיר יש לכם כאן! בית קברות של ממש!
מייק צוחק שוב.