נילי גומרת לשפות את התה והיא שמה את התה שלו על השולחן במטבח. היא נסוגה אחורנית בעוד שהוא מגיח שוב לתוך המטבח. מניח את כובעו על השולחן לצדו ומתחיל ללגום מהתה.
נילי
לא ידוע לי דבר על כך.
מוחמד
אתם חברים?
נילי
לא אנחנו ידידים טובים. הוא בשבילי כמו אבא.
מוחמד
והיכן הורייך?
נילי
מתו, עוד לפני הכיבוש.
מוחמד
זה לא כיבוש יקירתי, זהו שחרור. תלוי מאיזה זווית מסתכלים.
נילי שותקת ומתבוננת בו. מיד כשהגישה לו את התה לשולחן חזרה ונטלה את הסכין לידה. מוחמד רואה כל זאת אולם מתעלם מהסכין שבידה. הוא חייכני ונינוח. תוך כדי לגימותיו הוא נועץ בה את עיניו זמן רב ואילו היא מתכווצת והולכת תחת מבטו. שתיקה ארוכה ומאוד מתוחה, לפחות מצידה של נילי. מוחמד מצדו משחק את האדיש. עד שלאחר זמן רב הוא מנסה לפייסה.
מוחמד
האמת היא שמצאת מאוד חן בעיני. לא אעשה לך כל רע, רק טוב. אני רוצה להיות החבר שלך, המאהב שלך.
הוא ממשיך לדבר ומבטו חודר. נילי לעומתו משפילה את עיניה במבוכה.
נילי
אני לא חושבת שזה אפשרי. אנו שונים זרים ואויבים זה לזה.
מוחמד מחייך, מסיים את שתיית התה ושותק.