בהינף אצבע מסמן מוחמד לחיילים והם נכנסים מיד לבית וסורקים אותו מהמסד ועד הטפחות. בינתיים נכנסים מוחמד וליאורה לפנים הבית לעבר המטבח. ליאורה, מבוהלת מנוכחות החיילים והיא פונה לבתה הקטנה שאצבעה תקועה בפיה.
ליאורה
מיד, אבל מיד, לעלות לחדרך. ולא לצאת עד שאקרא לך!
הבת הקטנה שומעת בקול אימה והולכת לחדרה מבלי לדבר, משהו בקולה של אמה גורם לה לציית בלי לדבר. ליאורה עומדת במטבח מול מוחמד ומול עוד חייל במדים. החייל במדים מתעצבן לפתע מהמוסיקה הקלאסית וניגש ומעביר תחנה לנאומו של ברגותי ברדיו. ליאורה מצטמררת כשהיא מבינה שהם עושים במטבחה כביתם ולפתע נעשית מודעת לעיניהם מלאות התאווה של השניים. היא נאחזת בחולשת רגע בשיש של המטבח, במקום עמדה.
פנים. ערב. מלון הילטון בתל אביב
אורות הזרקורים ולחץ הקהל משפיעים ומצחו של ברגותי מלא זיעה. הוא מוציא מכיסו ממחטה נקיה ומנגב מעט את מצחו ושפמו, לוגם מעט מכוס המים.
מרואן ברגותי
אנו קוראים לאזרחינו היהודים ליטול חלק פעיל בבניין המדינה המשותפת החדשה. אזרחינו היהודים יוכלו להיות שווי זכויות במדינה החדשה וליהנות מפירותיה. אזרחים ישראלים שלא ירצו לחיות תחת שלטוננו יוכלו לעקור מישראל ויובטח שלומם. כל אזרח ישראלי שיהגר ממדינתנו יוכל להוציא ממדינתנו עד עשרת אלפים דולר והוא יחתום על טופס ויתור על שאר זכויותיו ורכושו במדינת פלשתין.
מרואן ברגותי מסיים את נאומו, שבע רצון, שותה שוב מכוס המים ומתפנה לענות למאות העיתונאים צמאי החדשות והסקופים מכל העולם. רעש עז של מאות עיתונאים צועקים ממלא את האולם ובמאמץ רב מצליחים להשתיק את כולם. במרכז האולם, לא רחוק מהבמה עומד מיקרופון ואחד העיתונאים ברי המזל נדחק לשם, מזיע כולו.
פנים. יום. מטבח בבית גולן
מוחמד בתנועה פתאומית אוחז בליאורה בחוזקה, מרימה באוויר ומושיבה במהירות ובפראות על גבי שולחן המטבח. ליאורה המומה, כנראה כבר מבינה לאן פני הדברים ממלמלת.
ליאורה
לא, לא. אל תעשה את זה.