החוקר צוחק בפראות.
חוקר
ריצ'ארד הוא אולי אזרח אך קודם כל הוא חייל וככזה יש לו חובות וכללי התנהגות מסוימים, במיוחד באזור הזה ובמצב שיש פה.
נילי
ריצ'ארד לא ביקש ממני כלום וגם אני לא ביקשתי ממנו דבר. מלבד ידידותינו וחברותינו. ובאשר לרמזים שלך כאילו צדתי אותו למטרות ריגול או ניצול אישי, אתה יכול רק להתבייש לך!
החוקר קם לפתע ומסתלק מהחדר, ללא התרעה. במקומו נכנס לאחר מספר שניות חוקר אחר. הוא מקיף לאיטו את נילי בשקט ולא אומר מאומה. עד שנילי, לאחר זמן מה מתחילה לדבר.
נילי
אני מבקשת שתביא לי נייר ועט כדי שאוכל לכתוב מכתב אחרון לריצ'ארד. רק זה.
לאחר מחשבה קצרה אומר החוקר בנימת פיוס.
חוקר
אוקיי.
נילי
אני משביעה אותך, כאמריקאי וכאדם, שתעביר את המכתב לידי ריצ'ארד. תחשוב לו היית אתה במקומו.
חוקר
איני מבטיח דבר, אני אנסה. זה ייקח זמן.
נילי
אני יודעת שבטח תפתחו את המכתב ותקראו אותו. לא אכפת לי. אני רק מבקשת שתדאג להעביר לו את המכתב. החוקר הקודם הבטיח לי שלעולם לא אראה אותו יותר, הישבע לי שתעביר לו את המכתב!
חוקר (מתפתל)
אני אעשה את המקסימום.
החוקר שם על השולחן לפניה עט זולה ודף נייר. נילי מתנפלת על הדף והעט בכותבה בשתי ידיה האסורות באזיקים. מפעם לפעם במהלך כתיבתה מגישה נילי את ידיה הקשורות באזיקים לעיניה ומנגבת איתם את דמעותיה.