ריצ'ארד
לכו הביתה, מה אתם רוצים?
אברך
את כספך, ינקי
ריצ'ארד
לא תקבלו כלום מלבד עצמות שבורות.
האברכים תוקפים אותו בו זמנית. ריצ'ארד משיב מלחמה שערה. במהלך הקרב שובר ריצ'ארד לאחד את הראש לשני יד ולשלישי רגל. ריצ'ארד עצמו סופג חבטה עזה בידו השמאלית. הוא לופת את גרונו של מנהיג האברכים. באכזריות מסנן מבין שפתיו.
ריצ'ארד
מי שלח אותך לעזאזל?
אברך חנוק
ערבי גבוה, עם שפם.
הבחור מתעלף. ריצ'ארד קם ממנו, בכבדות. הוא נעלם במעלה הרחוב כשהוא הולך כפוף ומחזיק את ידו הפגועה בידו השנייה. עדיין אור ראשון חלש.
פנים. ערב. מלון הילטון בתל אביב
בחזית הבמה שולחן רחב ולרוחבו יושבים ועומדים אישי צמרת פלשתינאים רבים. בהם גם חברי כנסת ערבים ישראלים לשעבר. אחמד קיווי מסתובב בקדמת הבמה, כולו מדושן עונג, בעניבת פפיון עם שפמו וסנטרו הקטן יחד עם אחד האישים הפלשתינאים ומדבר אתו. מאחור על המסך, דגל אש"פ ענקי, מפת מדינת ישראל, כולה בצבעי דגל אש"פ. על דוכן הנאומים סמל של הילטון תל אביב. ברווח שבין הבמה לספסלים הראשונים, עשרות חיילים פלשתינאים במדי החאקי אפור שלהם עם כומתותיהם הירוקות. האולם מתמלא אט אט בעשרות רבות של עיתונאים. העיתונאים היושבים מוקפים במאות חיילים פלשתינאים נלהבים ורעשניים הגודשים את השבילים שבין כסאות המוזמנים ואף מסתירים להם.
ברגותי נכנס ונעמד בקדמת הבמה מאחורי דוכן. מאחוריו מתיישבים בשולחן שלרוחב הבמה כשלושים אישים פלשתינאים מרכזיים.
ברגע בו נעמד מרואן ברגותי מאחורי הדוכן ומארגן את נאומו. מחיאות כפיים סוערות ושריקות ממלאות את האולם בהתלהבות רבה.
כותרת:
נאום הניצחון של מרואן ברגותי ראש ממשלת פלשתין, יום שני לאחר כיבושה של מדינת ישראל.