פנים. בוקר. אולם העתונות של נשיא ארה"ב
נשיא ארה"ב
ומילה אחרונה, הכרתי את אברהם דורק וחלק מחברי ממשלתו. אברהם דורק היה אדם משכמו ומעלה, איש מוסר ועקרונות והיינו ידידי אמת. נודע לי הערב כי רוב רובה של ממשלת ישראל התאבדה ולאחר מכן, בסדרת פיצוצים אדירה בקריה, נקברה למעשה מתחת למפולות הבניינים. יהי זכרם ברוך".
בסיום הריאיון משתוללים העיתונאים בקריאות נרגשות לנשיא ארה"ב לענות על שאלות אך הוא בנימה פסקנית מסמן בידו שאינו מוכן יותר לדבר בשלב זה והוא מסתלק מהבמה ומהאולם, מותיר את העיתונאים מאחוריו.
חוץ. לילה. הרחוב שבו גרה נילי
מחמוד עומד בחשיכה, צופה לעבר ביתה של נילי. רק פנס אחד של הרחוב דולק נאבק לבדו בחשיכה. הוא רואה את נילי וריצ'ארד חוזרים יחדיו וחוצים את הרחוב בדרך הביתה לדירה של נילי. פניו של מוחמד בוערות מקנאה. כשהשניים עולים במדרגות מקיש מוחמד באצבעותיו וארבעה אברכים מגיחים מאחור.
מוחמד
עליכם לטפל בבחור הזה.
אברך
להרביץ? לאיים? איזה סוג של טיפול אתה רוצה?
האברך מגרד בסנטרו המזוקן. הוא מחייך חיוך ובו רואים שתי שיניים קדמיות שבורות.
מוחמד
מספיק לי שתשאירו אותו שותת דם על המדרכה, זה בסדר. אני לא אחכה לכם. אני הולך כבר עכשיו. כשתגמרו אני רוצה שתתקשרו אלי לטלפון. הנה המעטפה עם הכסף. התעריף הרגיל.
המעטפה הופיעה בין אצבעותיו והאברך מושך אותה בזריזות מבין אצבעותיו של מוחמד.
חוץ. שחר. הרחוב שבו גרה נילי
כשיצא ריצ'ארד מהדירה של נילי עם אור ראשון הוא חש מיד כי מספר אנשים צועדים בעקבותיו. הוא מוביל את עצמו לעמדה בה יהיה לו נוח להסתובב מולם.