נתן מהנהן בראשו בהסכמה. דני יורדת ראשונה במדרגות, מתגנבת בשקט ככל האפשר. רצפת העץ חורקת קלות. והיא מקללת בשקט. היא מציצה דרך זכוכיות חדר הקבלה שנטוש וחשוך באותה שעה. בחניה המוארת, תחת פנס בודד, עומד גבר ליד מכונית ב.מ.וו ומציץ בשעונו. דני מחכה מספר דקות עד שנשברת סבלנותו. הוא פוסע בשקט לתוך חדר הקבלה, מנסה לברר מה עלה בגורל חבריו. כשנכנס הוא עוצר כדי שעיניו יוכלו להתרגל לחשיכה. דני הולמת בו מאחור.
דני (VOICE OVER)
זה היה השלב שבו טיפלתי בו. כבר הייתי מודעת לכך שהמלון בנוי מעץ ולפיכך תפסתי אותו במועד והנחתי אותו בעדינות מאחורי שני עציצים גדולים שעמדו בחדר הכניסה. חבטתי בו די באכזריות כך שלא הייתי מודאגת שיתעורר בקרוב.
דני מפשפשת בכיסיו של האיש ושולפת משם צרור מפתחות. היא עולה לחדר ותוך דקה היא יורדת עם נתן ועם המזוודות.
היא נכנסת למכונית הב.מ.וו השכורה שחונה בסמוך למרצדס שלנו, לא רחוק מפתח הכניסה.
דני
אנו נחליף במהלך הבוקר מכונית אבל בינתיים ננסה להתקדם כמה שיותר מהר. אני לא לוקחת סיכון, אני לא סומכת על המרצדס. ייתכן והאנשים הללו טיפלו בה כי הם ידעו היכן אנחנו.
דני (VOICE OVER)
לא סיפרתי לו עדיין על חשדותיי כי ייתכן ויש גם עלינו מכשיר ניווט זעיר שכזה ולא רק במכונית.
מכונית הב.מ.וו נדלקת בקול חרישי, הדלתות נטרקות בשקט, כיאה למכונית גרמנית. דני מציצה בשעון מיכל הדלק, הוא כמעט מלא.