פנים. יום. במטוס
נתן ודני יושבים בנוחות, במחלקת עסקים.
דני (VOICE OVER)
כבת עשרים ושלוש וחצי עוד חודש, נראיתי ליד נתן כבתו, אם לא נכדתו. לבשתי מכנסיים וחולצה נוחים, ומעיל שחור לא דק, מחמם אבל גם לא מסורבל. כך הרגשתי בטוחה והעיקר, גמישה מספיק כדי לפעול במידת הצורך. בתיק הפנימי שלי החזקתי סוודר חם נוסף. מעיל חם יותר אקנה אם אצטרך כשנהיה באירופה. זו הייתה הצעה של יקי והסכמתי לה בהתלהבות. הנה עוד דרך ליהנות מהכסף שקיבלתי.
נתן מחזיק כל הזמן תיק מסמכים בצמוד אליו וכשהוא מגיש את ידו השמאלית לקחת את ספל הקפה ולהגישו לפיו, ראיתי כי יד ימין שלו קשורה באזיק לתיק. הדבר היחידי שיכולתי לתאר לעצמי מה יכול להיות בתוך מזוודת המנהלים הדי גדולה הזאת היו דולרים, והרבה.
פנים. יום. בבית קפה בשדה התעופה
דני ונתן יושבים על כסאות צרים וגבוהים בבית קפה בשדה התעופה ומחכים לשעת העלייה למטוס.
נתן
את לא צריכה נשק. את בעצמך הנשק. בעיקרון, אנשי הביטחון שלנו משתמשים יותר בראשם ואם צריך בידיהם ורק במקרים קיצוניים, מגיעים לאקדח. אם נזדקק לכך, אז אדאג לך לנשק חם בשוויץ.
דני
האם מישהו מכם היה זקוק אי פעם להגנה באמת?
חיוך מתפשט על פני נתן.
נתן
עד כה לא היינו זקוקים להגנה אולם עתה העניינים התחממו והכל צפוי.