שקופית:
אפריל 2009
פנים. יום. על הרכבת לקיוטו
דני, בחורה בגיל עשרים ושלוש, נאה, יושבת בקרון הרכבת, הקרון מלא למחצה. בקבוק מיץ תפוזים שתוי בחלקו מונח על השולחן שלפניה. הרכבת לקיוטו טסה והנופים רצים דרך שמשת החלון כמו איזה סרט.
דני (VOICE OVER)
השקשוק המונוטוני של הפסים העלה בי זיכרונות מלפני חמש שנים, עת חזרתי לארץ כדי להתגייס לצה"ל. זכרתי את יום הגיוס שלי. את קטע הגיוס שלי.
פנים. יום. לשכת הגיוס
בתוך מבנה מהביל. מגייסת, ג'ינג'ית שמנה מתשאלת את דני.
מגייסת של הצבא
מה את יודעת לעשות, מה ההעדפות שלך?
דני
לא להיות במשרד.
מגייסת
תרצי להיות מאמנת טכנית של חיילים?
דני
בסדר.
המגייסת רושמת משהו בניירת שלה, לוקחת את תעודת החוגר החדשה של דני ובתנועה אלימה שמה עליה חותמת.
דני (VOICE OVER)
המגייסת שלחה אותי לבסוף לקורס מאמנים טכניים, ללמד חיילים על ציוד כלשהו. שום דבר לספר עליו.