דני (VOICE OVER)
כשהייתי ילדה בת חמש התייתמתי מאמי. אבי שהיה איש עסקים ביפן במשך שנים רבות דאג לחינוכי וכשהייתי בת תשע התחלתי ללמוד ג'ודו במכון בטוקיו. כבר אז, כילדה קטנה, התמודדתי בהצלחה עם בנות אחרות, גם כאלה הגדולות וחזקות ממני בהרבה. במקביל התאמנתי כבר אז מול בנים וגם שם קצרתי לא מעט הצלחות. המדריכים היפאנים שלי, חשבו שאני כשרון נדיר בתחום זה. התקדמותי כילדה קטנה הייתה מטאורית. המדריכים דיברו עם אבי על כך שעלי להמשיך וללמוד ג'ודו כי לדעתם כשאגדל אהיה "שווה" מדליה אולימפית. בעקבות סדרה יפאנית ששודרה בטלוויזיה על תורות ומסורות לחימה בחברה היפאנית, ראה אבי פרק המספר על לוחמי הנינג'ה והדבר הלהיב אותו מאוד. כך הגיע אבי למסקנה כי אולי כדאי יהיה לי לגדול בסביבה כפרית שקטה שבה אוכל למצות את כישורי הלחימה המולדים שלי בצורה הטובה ביותר. לצורך כך, עבר אבי לגור עם השנים באזור קיוטו אולם קודם לכן, דאג אבי, שהיה דובר יפאנית שוטפת והכיר היטב את מנהגיהם, להגיע לכפר עם מכתב שקיבל מראשי מכון הג'ודו בטוקיו.
פנים. יום. אולם אימונים
אביה של דני ודני עצמה, בת הארבע עשר, עומדים במרכז האולם הגדול מול המנהיג הזקן שלצדו מאות לוחמים ותלמידים. אביה של דני לא מדבר אך מגיש, לאחר טקס הקידות רב הרושם, למנהיג הזקן מכתב שנכתב על ידי המדריכים של דני.
דני (VOICE OVER)
אז עוד לא ידעתי, אך שמם של מדריכי הג'ודו שלי היה מפורסם בכל רחבי יפן. בעיקר בשל ההישגים של תלמידיהם שהביאו ליפן מדליות רבות באולימפיאדות השונות.
עיניו של המנהיג הזקן מציצות בנייר הכתוב ואחר כך ננעצו בעיניה של דני. עיניים חודרות, מהפנטות.