דני
אוקיי, אני הולכת לנמנם קצת, אני רוצה שתלך לישון מיד כשתצא מהאמבטיה. מחר יהיה לנו יום ארוך.
דני (VOICE OVER)
ניגשתי שוב פעם לדלת הכניסה ווידאתי שהבריח הפנימי סגור. אתם יודעים איך זה התחושה שתמיד מקננת בך 'האם כבר סגרת את הדלת?' את בטוחה שסגרת את הדלת? אולי בכל זאת? ואז בסוף את ניגשת שוב כדי לוודא את זה.
החלטתי שמחר בבוקר ארים טלפון לידידי היפני שחי בניו יורק. הוא בן גילי ועבר איתי את כל האימונים ביפן. לצערו, כישרונו נעצר בשלב כלשהו והוא לא הגיע לצמרת ממש (אולם הוא מצוין גם בלי להיות בצמרת הגבוהה של אנשי הנינג'ה). הוא היה טוב בהרבה מאלופי הקרטה שהסתובבו ברחובות כמו זבל. מרוב בושה שהגיע לפסגת יכולתו בצמרת הארגון וקידומו נעצר הוא החליט לעשות הגירה לאמריקה, שם פתח מכון והצליח בעסקיו. שמרתי אתו על קשר רופף כי היינו ידידי נפש של ממש. (היינו פעמים רבות בני זוג לאימונים "וחטפנו" לא מעט זה מזו וזו מזה). החלטתי שאשאל אותו האם הוא מכיר מישהו "משלנו" בשוויץ, אני צריכה להצטייד בכמה נשקים מיוחדים משלנו כדי להרגיש נוח באמת.
דני לא מצליחה לישון. קולות של סרט מדע בדיוני מדובב לגרמנית נשמעים מאחורי דלת החדר של נתן.
דני (VOICE OVER)
כעסתי על נתן שמפעיל את הטלוויזיה שבחדר השינה בשעה כה מאוחרת בלילה, רואה סרט מדע בדיוני מדובב לגרמנית במקום ללכת לישון. מגוחך לשמוע את החוצנים שתוקפים את כדור הארץ באקצנט גרמני. נו מילא. נתן ילד גדול, שיעשה מה שהוא רוצה. שכבתי בינות השמיכות, על רצפת העץ, לבד בארץ זרה. תמונתו של יקי חלפה ביעף למול פני. התגעגעתי אליו. נרדמתי.
פנים. שחר. בחדר בבית המלון
דני שוכבת על הרצפה מאחורי הספה. רשרוש מפתח בדלת הכניסה מעורר אותה. היא לא זזה, רק עיניה נפתחות.