פנים. בוקר. בדירתה של דני במכון
דני ניגשת לכיור המטבח, ממלאת מים בקומקום ומפעילה אותו. אחר כך היא לוקחת שני תפוזים מסלסלת הפירות שעל השיש שבצד הכיור. היא חותכת אותם לרוחבם ועושה לעצמה כוס מיץ. יקי מתהפך במיטה, עדיין ישן. דני שותה את כוס המיץ. דני מתחילה לעשות טאי צ'י בחדר השינה בדממה.
דני (VOICE OVER)
לא הצעתי כוס מיץ ליקי, משום שידעתי שהוא לא מת על מיץ תפוזים. בשש ורבע בבוקר כבר הייתי לקראת סיומו של הטאי צ'י היומי שלי. הבטתי ביקי שמנסה להתעורר. אני אוהבת את הבקרים בבוקר כשאני רואה אותו מקיץ משנתו במיטתי. יש בזה חמימות משפחתית כלשהי, מעין הבטחה עמומה לעתיד לבוא. ניערתי את ראשי כמתעוררת מחלום ונזפתי בעצמי על 'ההזיות המשפחתיות' שלי. מה שיבוא, אם יבוא, יבוא בזמנו.
יקי מתעורר. הוא מקונן על מר גורלו.
יקי
אני עוד צריך לתפקד היום בעבודה.
דני צוחקת.
דני
מסכן שלי, עבדת אתמול כל כך קשה, כל כך הרבה שעות נוספות. תחשוב על זה שעזרת ללקוחה הנכבדה של הבנק שלך ואתה אפילו לא מקבל תשלום בשביל כל השעות האלה.
יקי
עכשיו תהיה לך סיבה להיות פחות לחוצה לגבי האוברדרפט כי את יודעת שיש לך הכנסות עכשוויות ועתידיות צפויות.
הוא משפשף בעיניו ומפהק.
יקי
מותק, אם את מבינה בעסקים אז מוטב ולא תכניסי את הכסף שקיבלת אתמול לבנק. זה כסף שחור משחור. תיהני ממנו, זה הכול.