דני
העיתונים תמיד מגזימים כהרגלם.
דני (VOICE OVER)
פלטתי במבוכה, כדרכם של היפנים להצניע את מעלליהם ולבטל מחשיבותם העצמית.
המנהיג קורא בקול.
המנהיג
לא, לא, דני. קראנו אודות מעלליך באירופה, ביער בשוויץ. כיצד שרדת במשך יומיים כשעשרות רבות של אנשים רודפים אחרייך ללא הפסקה.
הוא קם לפתע ממקום מושבו ומורה בידו הימנית. המדריכים הבכירים שלצדו מצטופפים ומפנים לדני מקום בסוף השורה שלהם.
דני (VOICE OVER)
כמו בחלום התקרבתי והתיישבתי, מצטרפת לשורת המדריכים הבכירים, קרוב למנהיג החדש. אותו אחד שבילה את שנותיו האחרונות בלימוד הדברים החשאיים ביותר של הארגון מהזקן הגוסס, הלוחם שהיה לאגדה עוד בחייו ואותו ירש.
לא דיברתי אולם לבי דפק כמטורף. התיישבתי לא רחוק מסצ'יקו, רק שני מדריכים חדשים ולא מוכרים הפרידו בינינו. חשתי בנוכחותה, ונזכרתי בקרבות האינ-ספור שניהלנו זו כנגד זו. לא חשבתי בכלל שיידעו על מעללי בשוויץ. לא צפיתי לקבלת פנים שכזאת. נאבקתי ברגשותיי עד שהשתלטתי על עצמי (רק חסר לי עכשיו לבכות כנקבה).
לשנייה או שתיים רפרפה מחשבתי בהר הגעש שהתפרץ בישראל לנוכח העובדות המרעישות שהבאתי. הרגשתי כמו אזרחית ישראלית גאה על שחשפתי את השחיתות הממארת שגיליתי אבל בה בעת גם צער כבד על ההתדרדרות האיומה שחלה במדינה. אחר כך חלפה מול פני תמונתו של יקי חברי וחשתי פרץ של עצב על מה שעוללו לו בארץ, בגללי, ועל שהוא איננו כאן איתי. ואז, המשיך השיעור מאותה נקודה שבה הופסק עם בואי ובאחת חזרתי להיות יפנית.